פסק-דין בתיק עב"ל 32691-06-10

השופט עמירם רבינוביץ

פתח דבר

1.                 זהו ערעור על פסק דינו של בית הדין האזורי בחיפה (בל 4376/07; השופטת  אילת שומרוני-ברנשטיין ונציגי הציבור מר דהאן וגב' גרודסקי), אשר דחה את תביעת המערער להכרה באוטם שריר הלב (להלן - האוטם), בו לקה כפגיעה בעבודה כמשמעותה ב חוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה-1995 (להלן - חוק הביטוח הלאומי).

התשתית העובדתית

2.                 להלן התשתית העובדתית כפי שנקבעה על ידי בית הדין האזורי:

א.      המערער הועסק כמנהל עבודה בחברת ח. רשף קבלנים (1990) בע"מ העוסקת בשיקום מבנים, כאשר בתקופה הרלוונטית עסק המערער בפרויקט צביעת מבנה ושיפוץ חיצוני באתר המצוי ברח' הצוללת דקר 2 בחיפה.

ב.       ביום 5.7.07 הגיע המערער לאתר בשעות הבוקר, ולאחר זמן קצר הגיעו פקחים מטעם עיריית חיפה, אשר דרשו להזיז קונטיינר, אשר הוצב בסמוך לבנין בו בוצע הפרויקט.

ג.        בין המערער לפקחים התפתח ויכוח קולני לגבי מיקום הקונטיינר.

ד.       זמן קצר לאחר הויכוח - המערער חש כאבים בחזהו, ובשעה 10.05 הוזמן אמבולנס אשר הגיע בשעה 10.16, שפינה את המערער לבית החולים כרמל, שם אובחן כי לקה באוטם.

ההליך בבית הדין האזורי

3.                 בית הדין האזורי קבע כי אירוע הויכוח עם הפקחים היה חריג לעבודתו היומיומית של המערער, אך אין המדובר באירוע טראומטי או אירוע חד פעמי, אלא אירוע בעל חריגות מסוימת. כמו כן קבע בית הדין, כי מידת החריגות תישקל בעת קביעת הקשר הסיבתי המשפטי בין העבודה לבין האוטם, וזאת לאחר קבלת חוות דעת המומחה. לאור זאת, מינה בית הדין האזורי את פרופ' אנדרי קרן, כמומחה יועץ רפואי (להלן - המומחה),כדי שיקבע האם קיים קשר סיבתי בין האירוע החריג שאירע למערער ובין  האוטם.

4.                 בחוות דעתו מיום 27.12.09 ציין המומחה כי "לא ניתן לשלול כי האירועים בעבודתו של התובע ב-5.7.07 החישו את בוא האוטם החריף של שריר הלב, כך שאלמלא אירועים אלה ייתכן ואוטם שריר הלב היה נדחה למועד מאוחר יותר כלשהו או שלא היה מופיע כלל".

5.                 המומחה פרט את מסקנותיו כדלקמן:

93537392353

"התובע היה בעל גורמי סיכון להתפתחות טרשת עורקים בכלל וטרשת כלילית בפרט ולכן היה בסיכון מוגבר לפתח את סיבוכי המחלה, כולל אוטם חריף של שריר הלב ... מאידך, התובע היה אי תסמיני עד אשר לקה באוטם החריף של שריר הלב, אשר התרחש בקשר זמני[ם] הדוק לאירוע חריג בעבודתו ... בתיק זה קיימת חשיבות מכרעת לקביעת מידת החריגות של האירוע בעבודה כגורם הדק אפשרי (טריגר) בהופעת האוטם החריף של שריר הלב במקרה זה ... לא ניתן לשלול לדעתי כי בעורקי התובע היתה קיימת טרשת כלילית יציבה עד לאותו מועד, ובמהלך הויכוח, עם העלייה בלחץ הדם ובדופן ועם העלייה בקרישיות הדם, עקב הלחץ הנפשי היוצא דופן, נגרם סדק או קרע ברובד טרשתי יציב קיים, עם הידרדרות המצב לאוטם חריף של שריר הלב... לפיכך בהתחשב בקשר הזמני[ם] ההדוק ביותר בין האירוע החריג בעבודה להופעת האוטם החריף של שריר הלב, שהתרחש למעשה במהלך האירוע החריג עצמו, על אף מחלת הלב הכלילית הקודמת שקיומה הוכח בצנתור, בהיעדר תלונות קרדיאליות קודמות כלשהן, אינני יכול לשלול כי לאירוע בעבודה היתה השפעה על הופעת האוטם החריף של שריר הלב במועד שהופיע... להערכתי בהתחשב בקשר הזמני[ם] ההדוק בין האירוע בעבודה להופעת הכאבים התעוקתיים לראשונה בחייו של התובע, במהלך הויכוח והתגברותם לאחריו, כאבים אשר סימלו למעשה את תחילת תהליך האוטם, לא ניתן להערכתי לשלול השפעה של האירוע החריג בעבודה על התרחשות האוטם החריף של שריר הלב במועד שהופיע". ובסופו של דבר מציין המומחה, כי " לאחר שעברתי בקפידה על הנתונים העובדתיים והרפואיים בתיק זה, אני מגיע למסקנה כי גם אם החריגות בעבודתו של התובע לא הייתה קיצונית, לא ניתן לשלול כי השפעת האירוע בעבודה לא הייתה פחותה מאשר הגורמים הבריאותיים אשר קיננו בו, בהופעת האוטם החריף של שריר הלב במועד שהופיע. אני מגיע למסקנה זו בעיקר בהתחשב בקשר ההדוק בין האירוע בעבודה להתרחשות האוטם, לאור היות התובע אי תסמיני עד לאותו מועד, ולאור העובדה כי בצנתור, למרות סימנים של טרשת בענפים משניים, שני העורקים העיקריים (העורק העוקף השמאלי והעורק הכלילי הימני) הנוספים מעבר לעורק האוטם, נמצאו ללא היצרויות משמעותיות. להערכתי, לא ניתן לשלול כי האירועים בעבודתו של התובע ב-5.7.2007 החישו את בוא האוטם החריף של שריר הלב, כך שאלמלא אירועים אלה ייתכן ואוטם שריר הלב היה נדחה למועד מאוחר יותר כלשהו או שלא היה מופיע כלל" (ההדגשות לא במקור - ע.ר).

6.                  לאחר קבלת חוות דעת המומחה, ומשהצדדים בחרו שלא להגיש שאלות הבהרה למומחה, קבע בית הדין האזורי, כי לא קיים קשר סיבתי משפטי בין האירוע עם הפקחים לבין אירוע הלב. בית הדין נימק זאת בכך, שאין מדובר באירוע מובהק בחריגותו אלא בעל חריגות מסוימת בלבד, וכי קביעת המומחה הייתה ש "אינו שולל" את הקשר בין האירוע בעבודה לאירוע הלב, אך אינו פוסק פוזיטיבית כי קיים קשר כזה.

7.                 בית הדין האזורי התייחס לחוות דעת המומחה, לפיה "קיימת חשיבות מכרעת לקביעת מידת החריגות של האירוע כגורם הדק אפשרי להופעת האוטם" וקבע כי משמסקנותיו של המומחה ניתנו, בין היתר, לאור הקשר זה, - ומשנקבע כי התקיימה רק חריגות מסוימת ולא חריגות מובהקת - הרי שיש בכך כדי להוביל למסקנה כי לא קיים קשר סיבתי. מסקנה זו הביאה את בית הדין האזורי לפסוק, כי דין התביעה להדחות.

טענות הצדדים בערעור

8.                 המערער טען, כי בית הדין האזורי בפסק דינו אינו מפרש נכון את חוות דעתו של המומחה. לטענתו, קריאת חוות דעתו של המומחה בכללותה מצביעה על קיומו של קשר סיבתי בין האירוע לבין האוטם. בנוסף טען המערער, כי עולה בבירור מחוות הדעת, שהמומחה הביא בחשבון במסגרת מסקנתו את קביעתו של בית הדין, לפיה אין מדובר באירוע חריג באופן קיצוני, אלא באירוע בעל חריגות מסוימת בלבד. לחילופין טען המערער, כי בשונה ממסקנת בית הדין האזורי, האירוע ביום 5.7.07 היה באופן סובייקטיבי אירוע טראומטי למערער או אירוע חד פעמי בעל קיצוניות מובהקת, ולחילופין היה זה אירוע חריג במידה גבוהה, המצדיק הכרה באוטם כתאונת עבודה.